השאלה כיצד תיאור המפץ הגדול מתיישב עם התורה היא נושא שהעסיק הוגים, רבנים ומדענים רבים. למעשה, ישנן כמה גישות ליישוב העניין בין המדע לאמונה:

1. גישת ההרמוניה – “ויאמר אלוהים יהי אור” והמפץ הגדול
המקבילה הבולטת ביותר בין התורה לבין המפץ הגדול היא הפסוק “ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור” (בראשית א’, ג’).
המפץ הגדול מתאר רגע שבו היקום נברא מתוך מצב של צפיפות אינסופית ומיד לאחר מכן אור וקרינה הציפו את היקום. ניתן לראות בכך התאמה מסוימת לתיאור המקראי.

2. הזמן בבריאת העולם – ששת הימים והזמן הקוסמולוגי
חז”ל ופרשנים שונים, כמו הרמב”ן, התייחסו לכך שהמושג “יום” בבריאת העולם לא בהכרח מציין 24 שעות אלא יכול לייצג תקופה ארוכה מאוד. הרב שמואל דוד לוצאטו (שד”ל) וגם הרב קוק הציעו פרשנויות שמאפשרות התאמה בין הבריאה לתהליכים ארוכים.

3. גישת הבריאה המתמשכת – “המפץ הגדול כמעשה בראשית”
יש רבנים ומדענים דתיים, כמו הרב מיכאל אברהם, שטוענים שהמפץ הגדול דווקא מחזק את רעיון הבריאה. בעבר המדע האמין שהיקום היה תמידי, אך כיום מקובל שהוא נברא ברגע מסוים. זה תואם את התפיסה הדתית של “בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ”.

4. פערים בין התורה למדע – תפיסה אלגורית
יש פרשנים, כמו הרמב”ם, שטוענים שהסיפור המקראי אינו תיאור מדעי אלא אלגוריה שנועדה להעביר מסרים מוסריים ותיאולוגיים. כך ניתן להבין את סיפור הבריאה כדרך סמלית ולאו דווקא כתיאור פיזיקלי.

מסקנה, לאלו שבינינו שרואים עצמם אנשים חוזרים בתבונה בישראל,
בעוד שישנם פערים בין המדע לבין הפרשנות הפשוטה של התורה, ניתן למצוא דרכים רבות ליישב ביניהם. רבים רואים במפץ הגדול עדות לכך שהעולם נברא בנקודת זמן מסוימת, דבר שעולה בקנה אחד עם עקרונות האמונה היהודית.