חוק איסור לשון הרע

לשון רעה היא אחד האיסורים החמורים הן בהלכה היהודית והן בספר החוקים של מדינת ישראל. כך למשל בספר ויקרא מופיע הפסוק "לא תלך רכיל בעמיך" ואילו חז"ל השוו עבירה על איסור זה לעבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. בספר החוקים של מדינת ישראל ישנו חוק איסור לשון הרע שמבהיר בדיוק מה אסור לפרסם.

מה אסור לעשות?

לפי חוק לשון הרע ישנם 3 סוגי פרסומים פוגעניים: פרסומים אשר עלולים לפגוע במשלח ידו של מושא הפרסום (בין אם אדם ובין אם עסק), פרסומים אשר עלולים להשפיל אדם (או עסק) בעיני הציבור ולהפוך אותו למושא לשנאה או לעג, ופרסומים שמבזים אדם עקב התנהגות, תכונות (בין אם קיימות בפועל ובין אם לאו) או מעשים.

חשוב להדגיש כי אין חשיבות לשאלה האם מדובר בפרסום דברי אמת או שקר – פרסום שקרי לכשעצמו מהווה דיבה רק אם עומד בקריטריונים הנ"ל, ואילו גם פרסום של אמת מוחלטת עלול להיחשב כדיבה אם הוא פוגע באדם מסוים או בעסק.
עוד חשוב לציין כי רק אם הפרסום נחשף לעיניים נוספות פרט למושא הפגיעה, הוא עשוי להיחשב כדיבה. מאחר שבימינו מרבית הפרסומים מגיעים לעיניים נוספות, ההמלצה היא להימנע מפרסום דברים פוגעניים, הן כדי לא לעבור על האיסור ההלכתי של לשון רעה (שמן הסתם יש לו גם תוקף מוסרי בעיני הציבור החילוני) וגם כדי לא להסתכן בהליך משפטי.
 

תביעה בגין לשון הרע

הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה אפשרית בכל מצב שבו פרסום מסוים עומד בשני התנאים הנ"ל. לכל מי שחש עצנו נפגע מפרסום ומרגיש כי מדובר בלשון רעה מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום זה כדי לדעת האם סיכוייו לזכות בתביעה טובים.
כדאי לדעת שאין צורך להוכיח נזק בתביעות לשון הרע – מספיק להוכיח כי הפרסום עלול לגרום לנזק כדי לקבל את הפיצוי הקבוע בחוק, עד 70,000 ₪.

מידע רלוונטי נוסף בהקשר זה הוא סעיף 17 בחוק לשון הרע, שקובע כי "תום לב" אינו הגנה אפשרית למי שנדרש להתנצל בגין פרסום פוגעני ובחר לא לעשות זאת.


תפריט דף הבית